החלטה בתיק בר"ע 3300/07

1.         בבית משפט קמא מתבררת תביעתה של המשיבה לתשלום פיצויים בגין תאונת דרכים אשר אירעה ביום 15.10.03. המשיבה טוענת, בין היתר, כי עקב התאונה התפתחו אצלה דלקת פרקים (ארטריטיס ראומטידית) ומחלת הפיברומיאלגיה.

בית משפט קמא מינה כמומחה מטעמו בתחום האורתופדיה את פרופ' מושיוב, אשר קבע כי לא נותרה למשיבה נכות צמיתה בתחום האורתופדי עקב התאונה. פרופ' מושיוב אף קבע (במסגרת תשובות הבהרה), כי אין קשר סיבתי בין התפתחות דלקת הפרקים לבין התאונה. ב"כ המשיבה ביקש לחקור את פרופ' מושיוב על חוות דעתו. עובר למועד שנקבע לחקירה הוגש תצהיר עדות ראשית של המשיבה, אשר כלל מסמכים רפואיים שונים. ב"כ המבקשים הגיש לבית משפט קמא בקשה לפסילת מקצת המסמכים שצורפו לתצהיר, ובמיוחד ביקש כי מסמכים אלה לא יוצגו לפני פרופ' מושיוב במסגרת חקירתו בבית המשפט. הבקשה הוגשה ביום 20.3.07, וחקירת המומחה נקבעה ליום 28.6.07. משלא התקבלה החלטת בית המשפט בבקשה לפסילת המסמכים, הגיש ב"כ המבקשים, ביום 24.6.07, בקשה למתן החלטה. בהחלטתו מיום 27.6.07 החליט בית המשפט להתיר להציג למומחה את המסמכים הבאים: מסמך מיום 27.10.05 שנערך על ידי שירזי יאנה (אחות קופת חולים מאוחדת); מסמך מיום 14.4.04 שנערך על ידי ד"ר קרביץ; מסמך מיום 12.3.06 שנערך על ידי סוזן קלייב, פיזיותרפיסטית; ומסמך מיום 27.11.06 שנערך על ידי ד"ר וטין. ביום 28.6.07, עובר לחקירתו של פרופ' מושיוב, נדרש בית משפט קמא למסמכים נוספים שנכללו בבקשה ודחה את הבקשה לפסילת המסמכים ביחס לשני מסמכים נוספים: מסמך מיום 5.12.06 שנערך על ידי ד"ר חרץ; ומסמך מיום 11.8.06 שנערך על ידי פרופ' בוסקילה. באותו מועד התקיימה חקירתו של פרופ' מושיוב, המסמכים הוצגו בפניו, ופרופ' מושיוב המליץ על מינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה. בתום הדיון החליט בית משפט קמא למנות מומחה מטעמו בתחום הראומטולוגיה, פרופ' מרדכי פרס.  עוד קבע, כי ניתן יהיה להעביר לעיון המומחה את המסמכים לגביהם ניתנו ההחלטות בימים 27.6.07 ו-28.6.07, שהוצגו לפרופ' מושיוב בעת חקירתו.

2.         לפני בקשה לרשות ערעור המתייחסת להחלטות האמורות של בית משפט קמא, מימים 27.6.07 ו-28.6.07. ביתר פירוט מתמקדת הבקשה במסמכים שערכו ד"ר חרץ, ביום 5.12.06; ד"ר וטין, ביום 27.11.06; ופרופ' בוסקילה, ביום 11.8.06. המבקשים טוענים, כי המדובר במסמכים שהצגתם למומחים מטעם בית המשפט אסורה בשל היותם, במהותם, חוות דעת רפואית ואשר לא נערכו לצורך טיפול רפואי.

3.         המסמך שערך ד"ר חרץ מופנה למוסד לביטוח לאומי וכולל אבחנה, כי המשיבה סובלת מ" פיברומיאלגיה שהתפתחה משנית למחלת המפרקים ולתאונת דרכים". עוד נאמר שם, כי מתבקשת הכרה בנכות מלאה לשנה. המסמך שערך ד"ר וטין מופנה לרופא המטפל וכולל את תלונות החולה, ממצאי הבדיקה והמלצות בדבר הטיפול הנדרש. ד"ר וטין המליץ לפני הרופא המטפל על טיפול המיועד לחולים הסובלים מפיברומיאלגיה. גם המסמך שערך פרופ' בוסקילה מופנה אל הרופא המטפל וכולל את תלונות החולה, ממצאי הבדיקה והמלצות טיפוליות. פרופ' בוסקילה כותב, כי " נראה לי שמדובר בפיברומיאלגיה משנית ל- R.A. ...".

בית משפט קמא סבר, כי על אף שהמדובר במסמכים שיש בהם אלמנטים של חוות דעת וקשה לבור את הבר מן התבן באשר לאמור בהם, " ...הממצאים הרפואיים שבמסמכים הם החשובים. במקרים שכאלה יש לנקוט בגישה ליבראלית, מה גם שבית המשפט סומך על המומחה שידע להבחין בין השניים".

4.         לאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשים המפורטות בבקשה לרשות ערעור, החלטתי לדחות את הבקשה מבלי לבקש את תשובת המשיבה.

5.         תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: התקנות), אוסרת על הנפגע להעביר לעיונו של מומחה שמינה בית המשפט "חוות דעת רפואית", אך הוא רשאי להמציא למומחה " את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת". כפי שנאמר ב-רע"א 5627/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' פלוני (החלטתו של כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין, מיום 11.1.07), מטרתם של התנאים שנקבעו בתקנות באשר להצגת מסמכים למומחה, היא " ...ליצור איזון בין הזכות של בעלי הדין להביא בפני המומחה הרפואי את מירב המידע שעשוי להיות רלוונטי לגיבוש חוות דעתו מחד גיסא, לבין הצורך לשמור על העצמאות והאובייקטיביות של המומחה בעת שהוא מחווה דעתו במקרה מסוים, מאידך גיסא". לא אחת עמדה הפסיקה על הקושי לקבוע את קו הגבול בין מסמך המהווה "חוות דעת" לבין מסמך בדבר טיפול רפואי. המגמה המסתמנת היא, שלא לחסום באופן מלאכותי זרימת מידע ונתונים חשובים למומחה שמונה, על מנת שתונח לפניו כל התשתית העובדתית הנדרשת לצורך מתן חוות דעתו. כמו כן, אף כאשר נחשף מומחה שמינה בית משפט למסמכים האסורים בהגשה, אין הדבר מוביל בהכרח למסקנה בדבר פסילת חוות דעתו, אלא שומה על בית המשפט לשקול האם כתוצאה מן הסטיה שבקיום מצוות התקנות נגרם עיוות דין (רע"א 3358/91 סהר חב' ישראלית לביטוח בע"מ נ' ציון, החלטתו של כב' השופט ש' לוין (כתוארו אז), מיום 6.11.91).

נראה, אפוא, כי מקום שבית המשפט בוחן את כשרותו של מסמך להיות מוצג למומחה רפואי שמינה, עליו לשים דגש על השאלה "האם מדובר במסמך שיש לו סממנים של 'חוות דעת' ופחות על השאלה אם מקור המסמך בטיפול רפואי 'ממש'" (דברי השופט זילברטל ב-בש"א (י-ם) 5838/07 גידור נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, החלטה מיום 15.7.07). אשר לכך, ממאפייניה של חוות דעת שהיא כוללת הבעת דעה בדבר סיכויי החלמתו של הנפגע, מצבו העתידי ושיעור נכותו הרפואית (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שניה), תש"ן בעמ' 279). ודוק: מסמך הכולל אבחנות וממצאים, דוגמת סיכום מחלה או סיכום אשפוז, המוצגים תדיר בפני מומחים, איננו מסמך המהווה חוות דעת רפואית.

6.         בחינתם של המסמכים בענייננו באספקלריה של אמות המידה שהותוו לעיל, מובילה לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה המבררת, אשר סברה כי אין לאסור על העברת המסמכים למומחים שמינתה.

אין מחלוקת, כי ד"ר חרץ טיפל במשיבה, ואף אם ערך מסמך המופנה למוסד לביטוח לאומי והמתייחס לנכות זמנית, המדובר במסמך הכולל את האבחנה הרפואית אליה הגיע. אבחנה זו איננה חוות דעת במובנים שהוזכרו לעיל, ואין כל פסול בהעברתה למומחים. אשר למסמכים שערכו ד"ר וטין ופרופ' בוסקילה, נראה מתוך עיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא, כי מומחים אלה לא טיפלו במשיבה במישרין, אלא המשיבה פנתה אליהם לצורך הערכת מצבה הרפואי והמלצה בדבר הטיפול הנדרש. כל אחד מן המומחים ערך מסמך המסכם את ממצאי בדיקתו והאבחנות אליהן הגיע, לרבות המלצות בדבר המשך הטיפול, והפנה אותו לרופא המטפל (בעניינו של ד"ר וטין קדמה לעריכת המסמך פניה של ב"כ המשיבה, אשר ביקש עריכת "רישום רפואי" ולא חוות דעת). אני סבורה, כי ככאלה נעדרים מן המסמכים האמורים מאפייניה של חוות דעת, כאמור לעיל. כמו כן, אף אם קיים ספק אם המדובר במסמכים בדבר "טיפול רפואי", אין בכוחו של הספק כדי להביא לפסילת המסמכים בשלב זה. אזכיר, כי פרופ' מושיוב כבר עיין במסמכים במהלך חקירתו, ואשר לפרופ' פרס, למומחה זה מומחיות מיוחדת בתחום הראומטולוגיה, וחזקה עליו כי יערוך את חוות דעתו על פי שיקול דעתו המקצועי.

בשוליה, התייחסה הבקשה לרשות ערעור גם למסמכים נוספים מיום 14.4.04, 27.10.05 ו-12.3.06. לאחר עיון במסמכים ניתן לקבוע, כי המדובר במסמכים המתעדים את הטיפול הרפואי שניתן למשיבה, ואין כל פסול בהצגתם למומחים.

7.         על יסוד כל האמור לעיל, אני מחליטה לדחות את הבקשה לרשות ערעור. מאחר שלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' בחשון תשס"ח (15 באוקטובר 2007), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה.